השיחה שרוב בעלי האירוע מדלגים עליה
כשבעלי אירוע נפגשים עם צלם, מדברים על סגנון, שעות, צלם נוסף ומחיר. כמעט אף אחד לא מדבר על מה קורה לתמונות כשהן אמורות להגיע לאורחים. ואז האירוע נגמר, והשאלות מתחילות להגיע: מתי יהיו תמונות, אפשר לשלוח לי את זאת עם סבתא, איפה אני בכל זה.
הפער הזה הוא לא אשמת הצלם. רוב ההסכמים עם צלמים עוסקים במסירת גלריה ללקוח, כלומר לזוג או למשפחה. להביא תמונות למאתיים או שלוש מאות אורחים זאת עבודה אחרת, ואם אף אחד לא מתכנן אותה, היא נוחתת על בעלי האירוע, הודעה אחרי הודעה.
שתי מסירות, שני לוחות זמנים
הדרך הפשוטה לחשוב על זה היא כשתי מסירות נפרדות. הראשונה היא האלבום הערוך המלא לבעלי האירוע. הוא לוקח את הזמן שהוא לוקח, לא פעם כמה שבועות ויותר, כי בחירה ועריכה של מאות תמונות היא עבודה אמיתית.
השנייה היא התמונות של האורחים. האורחים לא מחכים לאלבום המעוצב, הם רוצים לראות את עצמם. המסירה הזאת יכולה להיות קלה ומהירה יותר, ולהתחיל במבחר ראשון בזמן שהצלם ממשיך לעבוד על השאר. ברגע שאומרים את שתי המסירות האלה בקול, רוב החיכוך נעלם.
שאלות לשאול לפני האירוע
לא צריך פגישה ארוכה. השאלות האלה מכסות כמעט הכול, וצלם טוב ישמח שמישהו שואל.
- מתי נקבל טעימה ראשונה, ומתי את הגלריה המלאה?
- האם האורחים יכולים לקבל תמונות לפני שהאלבום המלא מוכן, החל ממבחר ראשון?
- מי מעלה את התמונות בשביל האורחים, הצלם או מישהו מהצד שלנו?
- האורחים מקבלים את כל התמונות הערוכות, או מבחר שהצלם בוחר?
- יש תמונות שצריכות להישאר רק במשפחה, כמו ההתארגנות או רגעים פרטיים?
- יש צלם נוסף או עמדת מגנטים, ואילו תמונות הולכות לאן?
- איך הצלם רוצה לקבל קרדיט כשהאורחים רואים את העבודה שלו?
לכבד את שגרת העבודה של הצלם
מה שלא תבחרו לגבי התמונות של האורחים, זה לא צריך לשנות את הדרך שבה הצלם עובד ביום האירוע. הוא צריך לצלם, כרגיל, בלי לעצור כדי לשלוח קבצים או לחשוב מי מופיע באיזה פריים. השיתוף עם האורחים שייך לשלב שאחרי הצילום, כצעד נוסף אחד כשהתמונות מוכנות.
ככה גם Matcha בנויה. היא עובדת עם כל צלם, ונכנסת לתמונה רק כשהתמונות עולות לאירוע, בין אם הצלם מעלה אותן דרך קישור העלאה ובין אם מישהו מהצוות. אף אחד לא צריך לתייג פנים או למיין תמונות לפי אורחים. כל אורח מצלם סלפי אחד, והתמונות שבהן הוא מופיע מותאמות אליו.
לדבר על זמנים בכנות
אל תלחצו על הצלם לזרז את האלבום המלא. במקום זה, סכמו תאריך ריאלי למבחר ראשון לאורחים ותאריך נפרד לכל השאר. אם עולות עוד תמונות בהמשך, הגלריות האישיות ממשיכות להתמלא, ואתם מחליטים מתי האורחים מקבלים את הקישורים.
ספרו גם לאורחים למה לצפות. שורה קצרה בהודעת התודה, למשל שהתמונות יתחילו להגיע בשבוע הבא, חוסכת עשרות הודעות של איפה התמונות, ומגינה על הצלם מלחץ שהוא לא יצר.
תמונות של אורחים ותמונות של הצלם, ביחד
גם האורחים מצלמים, ולא פעם רגעים שהצלם לא היה לידם. אלבום משותף מאפשר לאורחים להוסיף את התמונות שצילמו בטלפון במהלך הערב, לצד העבודה של הצלם. כדאי להזכיר לצלם שיהיו גם תמונות של אורחים לצד שלו, כדי שאף אחד לא יופתע.
לשני סוגי התמונות יש תפקידים שונים. הצלם מביא איכות ואת הרגעים החשובים באמת. האורחים מוסיפים כמות, ספונטניות וזוויות שאף אחד לא תכנן. הגלריה האישית דואגת שכל אורח יקבל את תמונות הצלם שבהן הוא מופיע, והאלבום המשותף מחזיק את התמונות של כולם.
לרשום הכול בהודעה קצרה אחת
אחרי השיחה, רשמו את מה שסיכמתם בהודעה קצרה לצלם. היא לא צריכה להיות רשמית. היא רק צריכה להיות קיימת, כדי שבעוד שלושה שבועות אף אחד לא יצטרך לזכור מי אמר מה.
- התאריך לטעימה הראשונה והתאריך לגלריה המלאה.
- התאריך למבחר הראשון לאורחים.
- מי מעלה את התמונות לאורחים, ואיך.
- מה לא משותף עם האורחים.
- מי עונה לאורחים ששואלים על התמונות שלהם.
אם אתם הצלמים
אם אתם צלמים שקוראים את זה, אתם יכולים לפתוח את השיחה הזאת בעצמכם. לקוחות כמעט אף פעם לא יודעים לשאול על התמונות של האורחים, וכשאתם מעלים את זה מוקדם, זה מראה שחשבתם על כל החוויה ולא רק על הצילום. זה גם חוסך את זרם ההודעות מאורחים שאחרת היה מגיע אליכם דרך בעלי האירוע.
הציעו ברירת מחדל ברורה: טעימה ראשונה לבעלי האירוע, מבחר ראשון לאורחים עד תאריך מוסכם, והגלריה המלאה בהמשך. לקוחות מעריכים תוכנית, ואתם שומרים על השליטה באילו תמונות יוצאות ומתי.
איפה Matcha נכנסת
Matcha מטפלת במסירה השנייה. הצלם ממשיך לצלם ולערוך כרגיל, התמונות עולות לאירוע, וכל אורח מקבל בוואטסאפ או במייל קישור לגלריה אישית עם התמונות שבהן הוא מופיע, לצד אלבום משותף לכל האירוע. אם כמה צלמים מצלמים, כולם מעלים לאותו אירוע, וכל אחד מקבל קרדיט על התמונות שלו.
